אלדן תחבורה בע"מ נ' וברמן ואח'

פסק דין

המחלוקת בין הצדדים, היא האם התובעת זכאית לקבלת תשלום בגין הוצאות משפט.

הצדדים מסכימים כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת שנהגה ברכב הנתבעים וכי התובעת זכאית לתשלום הסך של 2,008 ₪.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הם לא קבלו כל מכתב דרישה עובר להגשת כתב התביעה.

בדיון הציג ב"כ התובעת לראשונה שני מכתבי דרישה בלתי חתומים, אשר נשלחו אל שתי כתובות שונות של הנתבעת.

הנתבעת טענה בדיון כי היא לא קיבלה את מכתבי הדרישה. לדבריה היא דיווחה בסמוך לאחר האירוע על התאונה לחברת הביטוח כלל בה היא מבוטחת והודתה כי היא אחראית לה. היא גם הודתה שהיא קיבלה את כתב התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדות הנתבעת ואת טיעוני ב"כ הצדדים אני קובע כי התובעת אינה זכאית להוצאות משפט.

התובעת לא צרפה לכתב התביעה את מכתבי הדרישה שנשלחו אל התובעת ולא צרפה אסמכתאות מהן ניתן ללמוד כי התובעת שלחה מכתבים אלה וכי אלה נתקבלו אצל הנתבעת.

המכתבים שהוצגו בדיון היו בלתי חתומים. לדיון לא התייצב בעל תפקיד אצל התובעת, אשר יוכל להעיד על משלוח מכתבי הדרישה כנטען.

הנתבעת טענה שהיא לא קיבלה את מכתבי הדרישה ואני מאמין לה. התרשמתי מעדותה, כי לא הייתה לה כל סיבה להתחמק מלקבל את דברי הדואר. כאמור בסמוך לאחר התאונה היא דיווחה לחברת הביטוח שלה על האירוע ובו הודתה באחריותה. היא גם הודתה שקיבלה את כתב התביעה, אשר נשלח אליה בדואר רשום.

אציין כי ככלל ראוי לשלוח אל נתבע פוטנציאלי מכתב דרישה בדואר רשום, טרם נקיטת ההליכים המשפטיים, אשר מטבע הדברים כרוכים בהוצאות מרובות וגרימת טרחה בלתי מבוטלת לשני הצדדים. זאת על מנת שניתן יהיה להתחקות אחר המכתב ולוודא כי זה הגיע אל יעדו. יש להניח שאם כך התובעת הייתה נוהגת במקרה דנן, שאז היו נמנעים ההליכים המשפטיים.

לאור האמור אני קובע כי התובעת אינה זכאית להוצאות משפט. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום המוסכם בתוך 30 יום בתוספת הצמדה וריבית כדין כמקובל. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.